- קיום חובת זהירות: היסוד הראשון בוחן האם קיימת חובת זהירות של הנתבע כלפי
התובע. בפסיקה הישראלית נקבע כי על רופאים ואנשי צוות רפואי מוטלת חובה
מכוח מקצועם לפעול בזהירות סבירה כלפי מטופליהם. חובה זו היא מוחלטת ואינה
מוטלת בספק. - הפרת החובה (ההתרשלות): יסוד זה בוחן האם הרופא או המוסד הרפואי סטו
מסטנדרט הטיפול המקובל שאותו היה מעניק רופא סביר בעל אותה התמחות באותן
נסיבות. זהו אחד מהיסודות המרכזיים שבית המשפט בוחן, אך חשוב להבין שלא כל
טעות בשיקול דעת או תוצאה בלתי רצויה נחשבת אוטומטית כרשלנות. ייתכנו מספר
שיטות טיפול מקובלות, ובחירה באחת מהן, גם אם היא מובילה לסיבוך, אינה מהווה
בהכרח התרשלות, ובלבד שהשיטה יושמה במיומנות סבירה. מנגד, התעלמות
מתסמינים ברורים, אי-ביצוע בדיקות הכרחיות או טיפול על ידי גורם שאינו מוסמך,
הם סימנים מובהקים לרשלנות. - נזק: על התובע להוכיח כי נגרם לו נזק, כאשר הנזק מוכר משפטית כבר-תביעה.
הנזק יכול להיות פיזי (נכות), נפשי (טראומה) או כלכלי (אובדן כושר השתכרות).
יסוד זה קריטי, שכן גם אם קיימת התרשלות ברורה, ללא נזק שנגרם ממנה לא
קיימת עילת תביעה. - קשר סיבתי: יסוד זה מהווה את לב התביעה והוא הקשה ביותר להוכחה. על התובע
להוכיח כי קיים קשר סיבתי ישיר בין ההתרשלות של הנתבע לבין הנזק שנגרם לו.
הקשר הסיבתי מורכב משני מרכיבים:
– קשר סיבתי עובדתי: מבחן "האלמלא"- האם הנזק היה נגרם גם אלמלא
התרשלות הצוות הרפואי? אם התשובה חיובית (כלומר, הנזק היה קורה
בכל מקרה), אין קשר סיבתי עובדתי והתביעה אינה יכולה להתקיים. הוכחת
יסוד זה מבוססת בעיקר על חוות דעת של מומחה רפואי שיבחן את התיק
הרפואי ויחווה דעתו המקצועית.
– קשר סיבתי משפטי: יסוד זה עוסק בשיקולי מדיניות משפטית. בית המשפט
בוחן האם ראוי להטיל אחריות על המזיק וזאת באמצעות מבחנים משפטיים
כמו מבחן "הצפיות" ומבחן "הסיכון". למשל, האם הנזק היה בטווח הסיכון
שניתן היה לצפות כתוצאה מההתרשלות. הוכחת יסוד זה דורשת ידע
משפטי מעמיק והבנת הפסיקה הרלוונטית.
הוכחת הקשר הסיבתי היא אתגר מהותי, וזו אחת הסיבות לכך שניהול תיקי רשלנות רפואית
דורש ידע משפטי רחב והבנה רפואית עמוקה. משרדים מובילים, ובכללם משרדנו, נוקטים
בגישת "סיעור מוחות" הכוללת עורכי דין מנוסים ורופאים בכירים כדי לבנות את הטיעון
בצורה הטובה ביותר.
